צו הרחקה

צו הרחקה כשמו כן הוא, צו שמורה לאדם מסוים (צד שלישי) להתרחק למרחק מסוים מאדם המבקש את צו ההרחקה נגדו. לפי הדין הקיים, צו הרחקה יכול לכלול: איסור על קרבה למבקש הצו, איסור על יצירת קשר, בעל פה, בכתב וגם טלפונית, וגם באמצעות צד שלישי. צו הרחקה יכול גם לכלול איסור על הטרדה, איומים ועשיית מעשה מסוים כלפי מבקש הצו. בישראל, הדין לגבי צו הרחקה, הוא מאוד מעניין, משום שהוא כולל בעצם שני חוקים דומים, עם תנאים ופרוצדורה דומים. חוק אחד עוסק ביחסים בין אנשים "רגילים", והחוק השני עוסק בבני משפחה. במאמר זה נעסוק בדין לגבי צו הרחקה בישראל. נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם הקוראים מידע איכותי, אך המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אצל עורך דין מוסמך. 

חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "החוק למניעת הטרדה"):

החוק העיקרי הנוגע בישראל לצווי הרחקה, הוא החוק למניעת הטרדה מאיימת, שחוקק בשנת 2001. החוק הזה קובע כי הטרדה מאיימת, היא כל מעשה של איומים, אלימות, בילוש, פגיעה ברכוש, בשם טוב וכיו"ב. בהתאם, החוק הזה קובע כי כאשר מתקיימת הטרדה מאיימת, זכאי אדם לבקש צו הרחקה, נגד המטריד. המונח צו הרחקה, לא באמת מופיע בחוק, אלא שמדובר בצו למניעת הטרדה מאיימת. 

בהתאם לחוק זה, אדם המבקש לקבל צו הרחקה, צריך להגיש בקשה בכתב לבית משפט השלום, לצרף תצהיר וכן לצרף אסמכתאות. ככלל, משום שמדובר בהליכים דחופים, הם יתבררו לרוב בו ביום. כלומר, משמוגשת בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת, הדיון במעמד צד אחד לפחות, יתקיים כבר בעת הגשת הבקשה. במעמד הדיון שייערך במעמד צד אחד (יתכן שהוא ייערך בכתב ולא בהכרח פרונטלית), יקבע בית המשפט האם יש לתת צו הרחקה לתקופה קצרה עד למועד הדיון שייערך בנוכחות כל הצדדים, או שיש להימנע בשלב הזה מלהורות על צו הרחקה. לאחר מתן ההחלטה, ייקבע מועד לדיון, אשר במסגרתו כל הצדדים יזומנו לדיון בפני בית המשפט. במעמד הדיון הזה, בית המשפט ישמע את הצדדים, יעיין בראיות שיוגשו לו לקיומה של הטרדה מאיימת, ויכריע האם יש מקום להורות על צו. 

במידה וניתן צו למניעת הטרדה מאיימת, הוא יהיה קצוב בזמן: הוא יכול להינתן לתקופה קצובה של עד חצי שנה, וניתן להאריכה במקרים חריגים, לעוד חצי שנה. כמו כן, משניתן צו הרחקה, לפי החוק למניעת הטרדה, רשאי בית המשפט להורות על תפיסת הנשק של האדם שנגדו מוצא הצו, וגם להורות על הפקדת עירבון כספי להבטחת הצו. 

זאת ועוד, במידה ומוגשת בקשה לצו הרחקה לפי החוק הזה, ומתברר שמדובר בבקשת סרק שלא היה לה מקום, הרי שבית המשפט יכול לחייב את מבקש הצו, בהוצאות משמעותיות. מנגד, חשוב להעיר כי מי שמפר צו הרחקה, מעמיד את עצמו בסכנה של עבירה פלילית שבגינה ניתן להגיש נגדו כתב אישום. אגב, במידה ומופר צו הרחקה, מומלץ ליצור קשר מיידי עם המשטרה. 

חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק למניעת אלימות במשפחה"):

למעשה, החוק למניעת אלימות במשפחה, הוא חוק שדומה מאוד לחוק למניעת הטרדה מאיימת. יותר מזה, התנאים הקבועים בשני החוקים הם מאוד דומים, רק המינוחים שונים. בחוק למניעת הטרדה מאיימת, מדובר כאמור באנשים זרים, או אנשים רגילים שהם לא בני משפחה. בחוק למניעת אלימות במשפחה, הדין מתייחס לבני משפחה, לרבות הורים וילדים, אחים וכמובן בני זוג. בהתאם לחוק למניעת אלימות במשפחה, אדם שסובל מאלימות במשפחה, לרבות אלימות פיזית או מילולית וכו', רשאי לבקש צו הרחקה נגד בן המשפחה אשר מטריד אותו.

גם כאן ניתן לפנות לבית משפט השלום, וכן לבית המשפט לענייני משפחה, ואף לבית דין דתי, בבקשה למתן צו למניעת אלימות במשפחה. גם כאן, המונח "צו הרחקה" לא באמת קיים, כאשר המונח הרלוונטי הוא "צו הגנה". 

גם בהתאם לחוק למניעת אלימות במשפחה, בית המשפט רשאי להורות על תפיסת נשק, ואף להורות על קבלת טיפול בכעסים. בנוסף, היות ומדובר בחוק שעוסק ביחסים בין בני משפחה, ישנן גם התאמות הנוגעות לבני משפחה, לרבות מציאת דיור חלופי, במקרה שמדובר בקטין שנגדו מתבקש צו הרחקה. 

לסיכום:

במאמר זה עסקנו בצווי הרחקה לפי הדין בישראל. הסברנו כי המינוח הרלוונטי משתנה בהתאם לחוק. כאשר אנו עוסקים בחוק למניעת הטרדה מאיימת, הרי שמדובר ב-"צו למניעת הטרדה מאיימת". כאשר מדובר בצו הרחקה לפי החוק למניעת אלימות, הרי שאז המינוח הוא "צו הגנה".